מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתיקי רשלנות רפואית

מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש בתחום הרשלנות הרפואית איננו דומה למינוי מומחה בתחומים רפואיים אחרים או לעניינים שאינם מתחום הרפואה, זאת מאחר והמומחה הרפואי מתבקש למעשה לקבוע שקולגה שלו למקצוע נהג ברשלנות, קביעה שיכולה להביא לתוצאות קשות לרבות הליכים פליליים, משמעתיים, פגיעה בשם טוב ועוד.

בשל חשש זה מתקשים רופאים רבים ליתן חוות דעת כנגד עמיתיהם בתחום הרשלנות הרפואית, וישנם תחומים רפואיים בהם לא ניתן לקבל חוות דעת פרטית בארץ והתובעים נאלצים להביא מומחה מחו"ל (בשל "קשר השתיקה" של הרופאים – שיכול במקרים מסוימים לשמש נימוק למינויו של מומחה מטעם ביהמ"ש, מקום בו לא הוגשה חוות דעת מטעם התובעים, ראה החלטתו של כב' השופט זילברטל בתיק המטופל על ידי משרדנו, רע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין ואח' נ' עזבון המנוח שלמה אייזנבך ז"ל על החלטתו של כב' השופט יוסף שפירא בת.א. (י-ם) 6743-09-11).

ועדת קלינג, ועדה ציבורית בראשות כב' השופט ג. קלינג, שמונתה בשנת 1993 על ידי ממשלת רבין ז"ל על מנת לבדוק את כל נושא הרשלנות בארץ, קבעה עוד בשעתו שהפרוצדורה של מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש איננה מתאימה בתחום הרשלנות הרפואית. הח"מ שימש נציג לשכת עוה"ד בישראל בוועדה.

וכך קבעה הוועדה:

".. אלא שמינוי מומחה על ידי בית המשפט, בנוסף למומחים מטעם בעלי הדין, אינו פותר את הקשיים שעליהם הוצבע, אלא מוסיף עלויות של מומחה שלישי. המומחה מטעם בית המשפט צפוי לחקירה נגדית על ידי שני בעלי הדין, ועל פי הפסיקה אין בית המשפט חייב לאמץ את חוות דעתו דווקא. תחת להכריע בין שתי חוות דעת שהביאו שני בעלי הדין, על בית המשפט להכריע בין שלוש חוות דעת" (עמ' 54 לדו"ח הועדה).

ובהמשך קובעת הוועדה :

"…הפקדת ההחלטה בידי מומחה או מינויו של מומחה מטעם בית המשפט, שיגיש חוות דעת, חשופים לאותו סיכון, שלרופא יש דעה שמקורה בהכשרתו, בנסיונו או באסכולה שעליה הוא נמנה"… (עמ' 56 לדו"ח הועדה)

בבית המשפט קיימות גישות שונות בנוגע לסוגיה זו כאשר חלק מהשופטים נוטים, לנוכח ניגודי האינטרסים, הקשרים החברתיים והאחרים בין הרופאים ומתן חוות דעת עבור חברות ביטוח, להימנע ממינוי מומחה מטעם ביהמ"ש. שופטים אחרים ממנים באופן מיידי מומחה מטעם ביהמ"ש ויש הטוענים, למעשה, כי גורל המשפט ייחרץ מחוץ לכותלי ביהמ"ש בידי המומחה הרפואי שכן, כידוע אין זו מלאכה קלה לגרום למומחה רפואי לחזור בו מחוות דעתו בעת חקירתו הנגדית.

שתי הגישות מתקיימות בפסיקה. כך למשל פסק דינו של כב' השופט רובינשטיין בע"א 4330/07 מוזס אריאל נ' מדינת ישראל ואח', שקבע כי מינוי מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש הינה פרוצדורה הכרחית ונדרשת, אולם יחד עם זאת הגדיר למומחה קריטריונים של אי תלות שקשה למצוא כמותם במציאות.

כך, קובע כב' השופט רובינשטיין כי: "מינוי מומחים על ידי בית המשפט צריך ככלל, להיות מקרב מומחים שאינם נותנים חוות דעת פרטיות אלא לבית המשפט בלבד" (ראה גם בע"א 10895/08 גילי גולן נ. גנאם דלאל. כן נדרש כי יובהר שמומחה שימונה לא חיווה דעתו באותו ענין כלל, ועוד.

דרישות אלו, כמעט ואינן מעשיות ולפיכך הלכה למעשה מאיינות את האפשרות למנות מומחה מטעם בית המשפט.
מכל מקום, כב' השופט זילברטל, קבע לאחרונה ברע"א 4799/12 פלונית ואח' נ' שרותי בריאות כללית ואח' כי אין מקום לעשות שימוש בפרוצדורה כזו בדרך קבע ועל נקלה, תוך שהוא מפרט את הבעיות והקשיים הכרוכים במינוי מומחה כזה.

"אכן, אין לי אלא לשוב ולהדגיש את החשיבות שאני רואה בקיומה של מודעות בקרב השופטים לכל אותן השלכות שיכולות להיות למינוי מומחה מטעם בית המשפט ולקשיים שמינוי כזה עלול להעמיד בפני בעלי הדין, ובעיקר בפני התובעים. אין להחליט על מינוי כאמור אלא לאחר שיקול דעת מעמיק ולאחר שתינתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע טענותיהם."

לנוכח ניגודי האינטרסים של הרופאים, ולנוכח העובדה כי כללי האתיקה השיפוטית האלמנטריים החלים עליהם כלל לא ברורים למומחים הרפואיים (ראה למשל בש"א (י-ם) 2705/08 חנה גולדברגר נ' ד"ר מיכאל גולדנהירש ואח' שם פסל כב' השופט סובל חוות דעת מטעם הנתבעים שנתן הרופא המטפל כנגד המטופלת שלו בניגוד לכללי האתיקה הרפואית!!), המדיניות של משרדנו בנושא הינה להתנגד דרך קבע לפרוצדורה זו של מינוי מומחים מטעם ביהמ"ש. כך למשל בת.א. (י-ם) 2633/00 דאוד אוראל (קטין) ואח' נ' קופ"ח מכבי ואח' הגענו עד לביהמ"ש העליון בבקשה לפסילת מומחה רפואי שעה שהתברר שהאחרון שהיה חברו של המומחה מטעם הנתבעים, כתב עמו ספרים ואף שימש כיועץ בתיקים אחרים לחברת הביטוח MCI שהייתה הנתבע הממשי באותו תיק בעוד שהשופט אשר ישב בדין בביהמ"ש המחוזי סבר כי אין בכל האמור כדי לפסול את המומחה, סבר ביהמ"ש העליון אחרת. על כך אמר כב' השופט ריבלין:

"דין הערעור להתקבל. צירוף הנסיבות שהועלו בבקשה, והצורך בשמירה על מראית פני הצדק והאובייקטיביות של המומחה, מטים, במקרה זה, את הכף, ולו אך במעט, לטובת מינוי מומחה אחר תחת המומחה שמונה."

בימים אלו מתקיים בבית משפט המחוזי בירושלים בפני כב' השופט א. פרקש דיון בת.א. 33506-11-10 עזבון המנוחה גרויסמן ראיסה ז"ל ואח' נ' שרותי בריאות כללית ואח'. לאחר שכשלו מאמצי הגישור פנו הנתבעים בבקשה למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש. ביהמ"ש, לאחר ששמע את טענות הצדדים, לרבות התייחסותנו להלכת דאוד הנ"ל, ולנוכח התנגדותנו דחה, בשלב זה את הבקשה. מצ"ב פרוטוקול הדיון לרבות החלטת ביהמ"ש.

הנתבעים פנו בבקשה לעיון מחדש למינוי המומחה מטעם ביהמ"ש, מצ"ב הבקשה.

בהתאם להחלטת ביהמ"ש משרדנו הגיב לבקשה לעיון מחדש מטעם הנתבעים, מצ"ב התגובה, ואנו נעלה לאתר את החלטת ביהמ"ש לבקשה הנוספת לכשתינתן.

אם אתם מעוניינים להתייעץ איתי במקרה של רשלנות רפואית אנא צרו איתי קשר באמצעות האתר של המשרד.

מאמרים אחרים בתחום