פסק דינו פורץ הדרך של השופט דרורי בנושא ה-X השביר נותר בעיקרון על כנו

בית המשפט העליון בפסק הדין של השופט עמית אליו הצטרפו השופטים אסתר חיות ועוזי פוגלמן השאיר בעקרון את פסק דינו פורץ הדרך של השופט דרורי בענין ה-X השביר ע.א 2124/12 ו-5203/13) מיום 30.10.14.

בשעתו, בתאריך 27.1.12 נתן השופט דרורי את פסק דינו פורץ הדרך בת.א 5416/03 של בית המשפט המחוזי בירושלים, שם קבע את אחריות קופ”ח ללידה של ילדה הסובלת מתסמונת ה-X השביר וקבע סכומי פיצויים גבוהים ביותר בשיעור של כ-14,000,000 ₪, סכום אשר הופחת בערעור כפי שיפורט להלן.

תסמונת ה-X השביר הינה תסמונת גנטית הניתנת לאבחון בבדיקה גנטית מיוחדת אשר קיומה היה אפשרי החל מראשית שנות ה-90 אולם לא נכנסה לסל הבריאות כבדיקה מחייבת ע”י רשויות הרפואה עד השנים האחרונות.

תסמונת זו גורמת לילודים לפיגור, אוטיזם, חולשה פיזית ניכרת, רגישות למחלות קשות ושאר פגיעות קשות אם כי לא למוגבלות פיזית בתנועה.

בית המשפט העליון אישר את קביעתו של השופט דרורי כי בשנת 1994 היה על רופא הנשים המטפל ליידע את האם בזמן ההריון על אפשרות קיומה של בדיקה גנטית בנושא ה-X השביר.

בית המשפט חזר על האבחנה שעשה השופט דרורי, בין מתן הוראה מפורשת לקיום הבדיקה שלגביו לא היתה כל חובה על הרופא, אולם להבדיל, בשנת 94 היתה מוטלת על הרופא החובה לידע את האישה על האפשרות לבצע בדיקה שכזו באופן פרטי ועל חשבונה גם כשלא היתה חובה לבצעה.

בכך אישר בית המשפט העליון את הקונסטרוקציה המשפטית שביצע השופט דרורי עת החיל את הלכת סידי (ע.א 4960/04 ערן סידי נ’ קופ”ח) משנת 2005, בנושא בדיקות אולטראסאונד, שם פותחה האבחנה בין החובה להפנות לסקירה מורחבת לבין יידוע האם על אפשרות קיומה של סקירה כזו באופן פרטי, על בדיקות ה-X השביר בשנים הרלוונטיות.

בנושא הנזק קיצץ בית המשפט העליון סכומים ניכרים משומת הנזק שנקבעה ע”י השופט דרורי.

א.          בית המשפט הפחית את ראש הנזק המרכזי של עזרת האחרים, שם פסק השופט דרורי בהתאם להלכת אקסלרוד (ע.א 3375/99) סך של 17,500 ₪ לחודש וקבע כי סכום זה “הוא על הצד הגבוה, בהתחשב בכך שהילדה עצמאית לחלוטין בפעולות היום יום” והעמיד את הפיצוי החודשי לעתיד בראש נזק זה ע”ס 10,000 ₪.

ב.          בנושא כאב וסבל, שם פסק השופט דרורי לפי אבות הנזק השונים סך של 2,535,066 ₪ לילדה והוריה, החיל ביהמ”ש העליון את הלכת “המר” (ע.א 1326/07), ההלכה שקבעה כי בתיקי הולדה בעוולה עילת התביעה איננה של הילוד אלא של ההורים, בשל ההוצאות העודפות שנגרמו ויגרמו להם וביטלה את עילת התביעה של הילוד על העוולה שנגרמה לפני לידתו, וקבע כי ראשי הנזק הרלוונטיים הינם כאב וסבל להורים בלבד ופגיעה באוטונומיה ופסק סה”כ 500,000 ₪ לכל הורה.

ג.           בית המשפט קבע כי “משנפסק פיצוי בגין עזרת צד ג’ לעבר ולעתיד, אין מקום לפיצוי בגין הפסד השתכרות, שהוא ראש נזק שנפסק לזכות הנפגע” והפחית סך של 395,990 ₪.

ד.          בסיכום לאחר שניכה ניכויים קטנים נוספים הפחית בית המשפט העליון בערכי פסק הדין את הסך של 4,870,937 ₪ והעמיד את סכום פסק הדין לאחר ניכוי גמלאות המל”ל ובתוספת שכ”ט על סך 8,000,000 ₪.

יצוין כי הילדה נשוא הדיון הינה נכה 100% (בת 14 בעת הדיון) הסובלת מפיגור בינוני, מהפרעות קוגנטיביות והתנהגותיות, אולם התפתחותה המוטורית תקינה והינה עצמאית באופן יחסי בפעולות היום יום. היא אינה יודעת קרוא וכתוב, יכולת השפה שלה מצומצמת והינה צופה בקלטות המתאימות לגיל גן.

בית המשפט העליון אישר את קביעתו היסודית של השופט דרורי כי אין לשים את הילדה במוסד וכי טובת הילדה דורשת כי תמשיך להתגורר עם הוריה עד גיל 21 ומגיל זה או במועד מאוחר יותר:”ככל שיהיו מסוגלים בני הבית לשאת את המגורים המשותפים, תעבור הילדה להתגורר בצמידות בבית ההורים בליווי מטפל צמוד“.

נציין כי משרדנו זכה לאחרונה בתיק (רע”א 5412/13 בי”ח אגודת הסהר האדום נ’ פלוני) בביתהמשפט העליון העליון שם נקבע כי במקרים של “הולדה בעוולה” (כמו אי אבחון מום של XX שביר) גם לאור הלכת המר מחודש מאי 2011, יש להורים זכות להגיש את התביעה עד ליום 28.8.155 גם אם חלפו שבע שנים מיום הלידה.

ליצירת קשר עם משרדנו בכל שאלה לחצו כאן

מאמרים אחרים בתחום