רשלנות רפואית בניתוח או בהרדמה

בדיקת קיומה של רשלנות רפואית כאשר מבוצע ניתוח תחת הרדמה כללית, מהווה אתגר מורכב ובעל מאפיינים ייחודיים שאינם קיימים בתחומים רפואיים אחרים. בדרך כלל ההחלטה לגשת לביצוע ניתוח תחת הרדמה כללית הינה החלטה הרת גורל המתקבלת על רקע הצורך בפתרון בעיה רפואית משמעותית ורצינית, בגינה לא ניתן, ברגיל, לתבוע פיצויים בהיותה קשורה למצבו היסודי של החולה וללא קשר לרשלנות כלשהי.

כמו כן, קיים קושי נוסף הנובע מן העובדה כי החולה אינו יכול לדעת את טיב הפעולות המבוצעות במהלך הניתוח וכמובן אינו יכול להעיד עליהן, זאת בניגוד לתחומים אחרים בהם החולה בדרך כלל מסוגל לזכור את הפעולות הרפואיות שבוצעו (או היו צריכות להיות מבוצעות) ואת מהלך הדברים. כאן, המצב שונה בתכלית ולרוב ניתן יהיה לדעת את אשר אירע בגופו של החולה רק מקריאה מדוקדקת ומקצועית של הפרוטוקולים המתעדים את מהלך הדברים בעת הניתוח ולאחריו, ככל שהדברים אכן תועדו כנדרש מהוראות חוק זכויות החולה.

מניסיוננו הרב בטיפול בתביעות אלו ניתן להצביע על מספר מישורים המחייבים התייחסות קפדנית ומקצועית.

  1. האם הוצגה בפני החולה מלוא התמונה בנוגע לסיכויים/סיכונים הכרוכים בביצוע הניתוח. בהקשר זה מוטלת חובה על הרופא להסביר בשפה נהירה וממצה למטופל שלו את מגוון הסיבוכים העלולים להיגרם כתוצאה מביצוע הניתוח, ולוודא שהדברים לא רק הושמעו אלא אף הובנו כראוי על ידי החולה. חובה זו נוגעת גם להצגת מגוון החלופות הטיפוליות הקיימות מלבד הניתוח המוצע כעת. החוק והפסיקה מחייבים תיעוד מלא ומפורט של ההסברים שניתנו, זאת במסגרת “טופס הסכמה” עליו יש להחתים את החולה עוד לפני ביצוע הניתוח. יצוין כי לעיתים רבות ניתן יהיה לקבל פיצויים אך ורק על יסוד היעדר מתן הסברים מספיקים, גם אם הניתוח עצמו בוצע ללא דופי. לאחרונה ניכרת מגמה מבורכת להגדלת סכום הפיצויים הנפסקים בגין “הפגיעה באוטונומיה”, דהיינו פגיעה בזכותו הבסיסית של כל חולה לקבל הסבר מפורט וממצה בנוגע לטיב הפעולות הרפואיות המבוצעות בגופו.

  2. כמו כן, יש לבדוק היטב האם בוצעו כל הבדיקות המקדימות המתחייבות מאופי הניתוח המתוכנן. נתקלנו במצבים בהם לא נערכו כל הבדיקות הנדרשות בטרם קבלת החלטה על ביצוע הניתוח. אי ביצוע אותן בדיקות מקדימות עלול במקרים רבים לפגוע באורח חמור בסיכויי ההצלחה של הניתוח או אף לגרום לנזקים חמורים אשר היו נמנעים אילו בוצעו, כנדרש, כל אותן בדיקות. לעיתים רבות, עריכת הבדיקות המקדימות יכולה לגלות קיומה של מניעה בגינה אסור לבצע את הניתוח (קונטרה אינדיקציה). לפיכך, אי ביצוע אותן בדיקות נדרשות ומתחייבות ועקב כך כישלון הניתוח או גרימת נזקים כתוצאה ממנו, יחייב פסיקת פיצויים מתאימים בשל מחדלים אלו.

  3. ביצוע לקוי ורשלני של הניתוח שלעצמו עשוי אף הוא לבסס תביעה לפיצויים. לשם כך נדרשת בדיקה מקצועית של הרישומים הרפואיים המתעדים את מהלך ביצוע הפעולות במהלך הניתוח. בהקשר זה יש לציין, בדומה לסוגיות נוספות בקשר לרשלנות רפואית, כי קיומם של רישומים לקויים או חסרים בנוגע לאופן ביצוע הניתוח, יפעל לטובת התובע אשר יהיה רשאי לטעון, בין היתר, כי פעולה מסוימת שלא תועדה, כמוה כפעולה שלא בוצעה כלל.

יחד עם זאת, יש לזכור כי ביצוע ניתוח תחת הרדמה הינה פעולה הכרוכה בסיכונים רבים גם אלמלא הרשלנות, וכי מטבע הדברים “לא כל ניתוח מצליח”, ובגין כל אלה לא תקום זכאות לקבלת פיצויים. על הרופא המנתח לדאוג לכך שהמטופל שלו יהיה מודע היטב למצב הדברים לאשורו מבלי להסתיר ממנו דבר, ומבלי לנקוט בגישה פטרנליסטית, לפיה מתיימר הרופא להחליט בעצמו מה טוב ומה נכון למטופל שלו, גישה אשר חלפה ועברה זה מכבר ממחוזותינו, וטוב שכך.


ניסיוננו לאורך שנים ארוכות מלמד כי נעשו ונעשים דברים בלתי שגרתיים במסגרת התיעוד הרפואי של ניתוחים תוך ניצול העובדה כי אין בידי החולה המורדם כל יכולת לוודא את אמיתות הדברים: החל מרופא מנתח אשר פגע (בשוגג) בחוליה מסוימת של עמוד השדרה ולא תיעד זאת ברשומה, וכלה בטענה שרופא בכיר ביצע ניתוח ראש מורכב בעצמו, אף שעל פרוטוקול הניתוח חתום רופא מתמחה שאינו מוסמך לבצע ניתוח מעין זה, זאת במטרה שאותו מתמחה יוכל “לצבור” שעות לצורך קבלת רישיון של רופא מומחה ממשרד הבריאות.