פסק הדין קובע הלכה חדשה לגבי מועד ההתיישנות של תביעות בהן הוחמצו מומים משמעותיים במהלך ההיריון. עד לפני כשנתיים ילד הסובל ממומים זכאי היה להגיש תביעה לפיצויים עד הגיעו לגיל 25. בית המשפט העליון החליט אז כי אפשרות זו תוגבל עד הגיעו לגיל 7 בלבד. כעת בעקבות ההליך המשפטי שנוהל על ידי משרדנו פתוחה הדרך להגיש תביעות מן הסוג הנ”ל עד ליום 27.8.15 (היינו בעוד שנה) גם אם עברו 7 שנים ממועד הלידה. מדובר אם כן בהישג חשוב לציבור גדול של ילדים פגועים והוריהם.

לפסק הדין

התובעת פנתה לרופא המשפחה בהיותה בת 34 בבקשה לעבור בדיקת ממוגרפיה לאור העובדה שאמה חלתה בסרטן שד בגיל 35 וכן היו מקרי סרטן נוספים במשפחה.

רופא המשפחה סירב בטענה שלא מומלץ לעבור בדיקה זו לפני גיל 40 גם אצל מי שנמצאת בסיכון. לאחר שנתיים התגלה אצל התובעת גידול במצב מתקדם והיא נאלצה לעבור כריתת שד מלאה וכן כריתת בלוטות לימפה וטיפולים אגרסיביים. התובעת טענה בתביעה שהגישה נגד קופת החולים כי רופא המשפחה התרשל בכך שלא שלח אותה לבצע את הבדיקה לאור נתוניה.

בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי במקרה הנדון רופא המשפחה התרשל בכך שלא שלח את התובעת לרופא מומחה כלשהו לרבות  יועץ גנטי.

בית המשפט קבע עוד כי אין לקבל את טענת קופת החולים לפיה יש  להטיל על התובעת ” אשם תורם ” משום  שלא הלכה לרופא מומחה מיוזמתה או לבדיקות ממוגרפיה על חשבונה. התובעת הייתה רשאית לסמוך על רופא המשפחה לאחר שפנתה אליו והתייעצה עמו וקיבלה ממנו תשובה יותר מפעם אחת.

בית המשפט פסק לתובעת פיצוי כולל שערכו כיום (2012) הוא כ – 1 מליון ₪.

לפסק הדין

התובע פנה לנתבע בתלונות על כאבי גב.

הרופא המליץ לו לעבור ניתוח בגבו. בדיעבד התברר שהניתוח בוצע בגובה לא נכון וחמור מכך – הרופא לא דיווח לו על הטעות.

כתוצאה מכך התובע המשיך לסבול מכאבי גב ונותרה לו נכות לצמיתות.הוא הגיש באמצעות משרדנו תביעה כנגד הרופא וחברת הביטוח שלו.

בית המשפט השלום פסק לתובע פיצוי בסך כולל של כ – 700 אלף ₪.

בית המשפט המחוזי לא רק שדחה את ערעור הרופא על פסק הדין אלא אף קיבל את ערעור התובע והוסיף לו על סכום הפיצוי סך נוסף של 180,000 ₪ וגם קבע כי התובע זכאי לכל הנזקים (ולא רק ל – 90% מהם) כך שיחד עם הוצאות המשפט עמד הפיצוי הכולל על סך של כ – מליון ורבע ₪.

לפסק הדין

התובעת מסרה מספר פעמים לרופאיה כי היא סובלת מכאבי ראש חזקים. הרופאים המטפלים בקופת חולים איבחנו תחילה דלקת גרון חריפה ולאחר מכן סינוסיטיס חריף.

כעבור יומיים בלבד הובהלה התובעת לבית החולים לאחר שהתעלפה ושם אובחן כי היא סובלת מדימום לתוך חלל המוח עקב מפרצת מוחית.

הגב’ ל. שנותרה עם נכות נוירולוגית קשה ביותר בשיעור 100% הגישה באמצעות משרדנו תביעה לבית המשפט המחוזי שם נקבע כי רישום תלונותיה בגיליון הרפואי של קופת החולים לקה בחסר ולא חשף כנדרש את אופי התלונות שנמסרו לרופאה המטפלת.

בית המשפט בחן אפוא בחשדנות את הרישומים הרפואיים החסרים ובהתאם לכך קבע כי הגב’ ל. אכן התלוננה על כאבי ראש בארבעת הביקורים בקופת חולים וכי חרף קיומם של סימנים שצריכים היו לעורר “נורה אדומה” לא נעשה בירור נוירולוגי דחוף שהיה מתחייב בנסיבות העניין.

בית המשפט מצא אפוא כי הרופאים המטפלים התרשלו בתפקידם ולא איבחנו במועד את המפרצת המוחית.

בית המשפט הורה לקופת חולים לפצות את הגב’ י.ל. בגין מכלול נזקיה החמורים בסך של כ -3.5 מליון ₪ !

ערעורה של קופת חולים לבית המשפט העליון נדחה אף הוא תוך הדגשה כי במסגרת תפקידו על רופא המשפחה לשים לב באופן מיוחד לקיומן של תופעות החוזרות על עצמן תוך ימים אחדים בייחוד כאשר מדובר בחולה שלא הרבתה לפקוד את קופת החולים.

לפסק הדין

הגב’ צ.א. ז”ל התלוננה במהלך הריונה בפני הרופא המטפל כי לדעתה קיים גוש בשד השמאלי שלה. הרופא פטר אותה בתשובה כי מדובר בגוש חלב הנובע מן ההיריון ולא הפנה אותה לבדוק את העניין כנדרש.

לאחר הלידה המשיכה הגב’ א. להתלונן על קיומו של הגוש, אך גם אז הרופאים המטפלים נמנעו מלערוך בירור מקצועי וטיפלו בה על יסוד ההנחה כי מדובר בדלקת בלבד.

כעבור זמן היא עברה ביופסיה בבית החולים והסתבר באיחור של חודשים אחדים כי מדובר בגידול סרטני בשד השמאלי.

כעבור זמן אובחנו אצלה גרורות במוח, דבר שהביא לפטירתה כשהיא מותירה אחריה בעל וארבעה ילדים קטנים.

בית המשפט קיבל את התביעה שנוהלה על ידי משרדנו וקבע כי חרף העובדה כי הגב’ א. מסרה תלונות ברורות בעניין הגוש בשד, תלונות אלו לא זכו להתייחסות מקצועית, דבר שהביא לאבחון מאוחר במחלה ולפגיעה קשה בסיכוייה להחלים ממחלה זו.

בית המשפט פסק לעזבונה של האישה סכום של כ – 1,300,000 ₪ בגין שורה של נזקים ובכללם כאב וסבל, קיצור משמעותי בתוחלת חייה והפסדי שכר.

לפסק הדין

פסק הדין עוסק בעניינו של מר א.א. אשר עבד במשך שנים רבות כקצין במשטרת ישראל. לאחר פרישתו לגימלאות החל לעבוד כקצין ביטחון.

בחודש אפריל 2001 פנה מר א.א., בהיותו כבן 65 שנה, לרופאת המשפחה, וזאת מאחר וסבל מכאבים בחזה, הזעה וקוצר נשימה. למרות תלונותיו לא בוצעה בדיקת א.ק.ג. במקום. יומיים לאחר מכן התמוטט מר א.א. בביתו בשל אירוע לבבי חמור, ומאז הוא מאושפז כ”צמח” במוסד סיעודי.

בבית המשפט המחוזי בירושלים נקבע כי רופאת המשפחה התרשלה בכך שלא ביצעה בדיקת א.ק.ג. במועד הביקור וזאת למרות קיומם של גורמי סיכון רבים – גילו המבוגר, העובדה שסבל מהשמנת יתר, סיפור משפחתי של מחלות לב ועוד.עם זאת, בית המשפט המחוזי חילק את האחריות על התרחשות המאורע הלבבי על הרופאה ועל מר א.א. באופן שווה.

בית המשפט המחוזי קבע שהיות ומר א.א. לא דיווח לרופאה כי כבר שבועיים קודם לכן התבקש לבצע בדיקת א.ק.ג. ולא ביצעה, וכי למרות שהתלונן על כאבים לאחר מועד הפניה לרופאה הוא סירב לגשת לבדיקות נוספות, הרי שיש להטיל עליו אחריות שווה לתוצאה הקשה.

משרדנו הגיש ערעור לבית המשפט העליון, ובמסגרת פסק הדין בערעור קבע בית המשפט העליון כי על הרופאה היה לשלוח את מר א.א. לביצוע דחוף של א.ק.ג וזאת לאור הנתונים שעמדו בפניה במועד הבדיקה.

בשל העובדה שהרופאה לא הבהירה לתובע כי מדובר בבדיקה דחופה, קבע בית המשפט העליון כי יש להטיל את האשמה בתוצאה הנוראה על הרופאה בלבד.

בית המשפט קובע כי העובדה שהרופאה לא הבהירה למערער את הצורך בביצועה של בדיקת הא.ק.ג. בדחיפות היה בה כדי “להרדים” את עירנותו.

הפיצוי הסופי שהתקבל עבור א.א. עלה לסך של כ – 2 מליון ₪.

לפסק הדין

משרדנו ניהל תביעה אשר עסקה בתאונת דרכים בה נפגעה בחורה צעירה אשר נפגעה בתאונת דרכים בהיותה בגיל 23 שנה, בשנת 2004.

כתוצאה מהתאונה נותרו לה נכויות רפואיות בשיעור של 45%, הן בתחום האורטופדי והן בתחום הפסיכיאטרי.

בית המשפט מתאר בפסק דינו כי התרשם מאוד מאישיותה של התובעת, מאמינותה וכנותה הרבה.

בית המשפט התרשם מאופיה של התובעת כעובדת מסורה וחרוצה במהלך השנים שלפני התאונה וזאת למרות גילה הצעיר, ומכך שהתובעת כבר בגילאים אלו דאגה לכל צרכיה בכוחות עצמה והשתכרה סכומים נכבדים תוך עבודה קשה.

בית המשפט העמיד את נכותה התפקודית של התובעת על 40%, עוד קבע כי כושר השכרותה של התובעת עולה על השכר הממוצע במשק, ופסק לה סכום פיצוי גבוה של כ – 2,300,000 ₪.

משרדנו הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק הדין, בשל פיצוי מועט בראשי נזק שונים, וחברת הביטוח הגישה ערעור נגדי על פסק הדין.

טרם ניתן פסק דין בערעור.

לפסק הדין

הגב’ ב. מ. הייתה בת פחות מחמישים, כאשר החלה לסבול מכאבי בטן קשים ובלתי פוסקים. ואולם הרופאים בקופת חולים לא “התרגשו” מתלונותיה, טיפלו בה בעצלתיים ואף נמנעו מלשלוח אותה לבדיקות רפואיות העשויות לגלות בעיות גסטרולוגיות קשות, ובפרט סרטן של המעי הגס. ככל שגברו תלונותיה וביקוריה בקופת החולים, כך נראה היה כי המערכת מתנערת ממנה, עד אשר הגיעו הדברים לשיאם בקביעתו של רופא המשפחה כי הבעיה שלה היא בעצם “בראש”, ובכך שעליה לפנות בעצם לפסיכיאטר.

 בסופו של דבר, כמו במקרים רבים, התגלה כי במהלך כל התקופה הארוכה התפתח אצלה סרטן קשה ואלים במעי הגס, אשר התגלה לבסוף במצב בלתי הפיך והוביל למותה לאחר יסורים רבים.

בתביעה שניהל משרדנו במשך מספר שנים, בשם בני משפחתה וירשיה, נפסק על ידי בית המשפט כי קופת החולים ורופאיה התרשלו בטיפול שנתנו למנוחה ובהמנעותם מביצוע הבדיקות הרפואיות הנדרשות, אשר היו מובילות לגילוי המחלה בשלב מוקדם יותר ומאריכות את חייה, ויורשיה זכו לפיצוי בגין מותה בדמי ימיה.

 קופת החולים ערערה לבית המשפט העליון על חיובה במשפט, אך ערעורה נדחה

לפסק הדין בבית המשפט המחוזי

הגב’ פ. נכנסה להריון בלתי מתוכנן, בגיל 40, וביקשה לסיימו בהפלה, אך ברגע האחרון השתכנעה להמשיך בהריון, וזאת תוך סיכום עם רופא הנשים שלה כי ההריון יזכה לפיקוח ומעקב צמודים, וכי בכל מקרה בו יהיה חשש לשלום העובר יסיימו הרופאים את ההריון.

בפועל, התגלו ההבטחות כהבטחות שווא והטיפול והמעקב שבוצע להריון זה היה כושל ורשלני. כך , בין היתר, בוצעו לאם שתי בדיקות פולשניות, שהנן בדיקות מקבילות המיועדות לאותה מטרה בדיוק – בדיקת סיסי שיליה ולאחריה בדיקת מי שפיר – כאשר אין חולק כי אין לבצע יותר מבדיקה אחת מתוך השתיים. בדיקות פולשניות אלו, הכרוכות בהחדרת מחט לתוך שק מי השפיר, עלולות לפגוע בשק מי השפיר ולגרום לנזקים לעובר. ואכן במקרנו נולד הילד ש. עם יד מעוותת – תופעה העלולה להגרם כתוצאה מפגיעה של המחט בקרומי שק השיליה ויצירת רצועות בתוך שק מי השפיר.

הרשלנות בטיפול בהריון זה באה לידי ביטוי גם בהמנעות הרופאים מביצוע בדיקות אולטרהסאונד לאם – בדיקות אשר יכלו לגלות את הווצרות המום אצל העובר. אילו היו הבדיקות נערכות והמום היה מתגלה ניתן היה לנסות לתקנו בעוד העובר ברחם או לאפשר לאם לסיים את ההריון ולמנוע לידתו של ילד נכה קשה.

במשפט שניהל משרדנו נגד קופת החולים ורופאיה נקבע לבסוף על ידי בית המשפט כי אכן היתה רשלנות בטיפול בהריון זה וקופת החולים חויבה לפצות את הקטין והוריו

גברת פ. ל. סבלה מנמק באצבעות רגלה הימנית ואושפזה עקב כך בבית החולים הדסה לצורך טיפול וקבלת משככי כאבים. עקב כאביה הרבים התפתלה ללא הרף במיטתה וניסתה לרדת ממנה,  והאחיות אף העבירו אותה לקרבתן על מנת להשגיח עליה. מכיוון שהתפתלויותיה כללו השחלה של רגליה בין סורגי המיטה, הורידו האחיות את סורגי המיטה, על מנת שלא תפגע בעצמה. ואולם פעולה זו של האחיות, אשר לא לוותה בהשגחה מספקת, גרמה לכך שבמהלך הלילה נפלה הגב’ לוי מן המיטה לרצפה, נחבלה קשות בראשה, ונפטרה לאחר כשלשה ימים.

בעלה של המנוחה הגיש, על ידי משרדנו, תביעת נזיקין נגד בית החולים הדסה, בגין גרימת מות המנוחה ברשלנות.

בית החולים הדסה ניסה להתנער מאחריותו למות המנוחה וטען כי עובדיו פעלו באופן סביר, אולם בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי התנהגות זו , בנסיבות המקרה הנ”ל מהווה רשלנות וחייב את בית החולים בפיצוי יורשי המנוחה עקב מותה.

בית החולים ניסה לפטור עצמו מחובת הפיצוי בראש הנזק של “כאב וסבל וקיצור תוחלת החיים”, בטענה כי חייה של המנוחה היו ממילא מלאי סבל, ואולם בית המשפט דחה טענה זו וחייב את בית החולים בפיצוי.

בית החולים ערער לבית המשפט העליון על פסק הדין, אשר קבע את רשלנותו וחייבו בפיצויים, ומנגד הגשנו בשם  היורש ערעור על הסכום שנפסק, בטענה כי מן הראוי להעלותו. במסגרת הדיון בבית המשפט העליון, ובהמלצת בית המשפט נותר פסק הדין על כנו וסכום הפיצוי הוגדל.