על פי חקיקה חדשה, קביעת הנכות הרפואית היא על פי הערכתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, וזאת בחריגה מדיני הנזיקין הכלליים.

מטרת החוק הייתה לייעל את הדיון ולקצרו ככל שניתן, שכן בתחום תאונות הדרכים לא מתעוררת שאלת האחריות והדיון מתרכז בתחום הנזק בלבד.

התוצאה של חקיקה זו הינה שגורל המשפט ברוב המקרים מוטל על המומחה מטעם בית המשפט אשר חורץ את גורל התביעה בדרך כלל, והנטייה הרווחת בבתי המשפט היא שלא להתווכח עם המומחה מטעם בית המשפט ולהותיר בידיו את הקביעה הרפואית באופן בלעדי.

מובן שגישה זו הינה בעייתית ביותר, שכן התפקיד השיפוטי מועבר למעשה לגורם חיצוני, נושא של אתיקה שיפוטית וניגודי עניינים איננו מכוסה כלל בתקנות, ובכל מקרה הרופא איננו שופט ולעיתים קרובות רזי התפקיד השיפוטי אינם מוכרים לו.

בפסקי דין רבים נקבע כי קביעת שיעור אובדן כושר ההשתכרות כמו גם הנכות התפקודית נתונים בתחום מומחיותו של בית המשפט וכי בכל מקרה הפוסק האחרון – גם בשאלת הנכות הרפואית הינו בית המשפט. אולם בדרך כלל מיד אחרי הצהרות בומבסטיות אלו אימץ בית המשפט את קביעת המומחה הרפואי מטעמו ללא עוררין.

אולם לאחרונה ניתן פסק דין של השופטת כבוד אילני בבית משפט השלום בירושלים ת.א 16800/08 אלון ירימי נ’ הפניקס, פסק דין שבו בית המשפט מילא בתוכן את האמירה לפיה הוא הפוסק האחרון גם בנושאים רפואיים.

המומחה הרפואי שמינה ביהמ”ש בתיק קבע שלתובע (שיוצג ע”י משרדנו) אשר נפגע בקרסול בגיל 15 לא נותרה נכות אורטופדית. בחקירתו הנגדית קבע הרופא ד”ר אהוד לבל כי ישנה הסתברות נמוכה ביותר שהפגיעה בקרסול ותוצאותיה קשורות בתאונה. עם זאת, המומחה לא הצליח להסביר מה מקורה של הפגיעה בקרסול שעה שכל התיק הרפואי מעברו של התובע עמד בפניו ולא הייתה בתיק זה כל עדות לפגיעה כלשהי.

בית המשפט, לאחר ששמע את כל הראיות בתיק כולל עדויות של בני משפחה, סרב ללכת בתוואי שהמומחה הרפואי סלל עבורו. בית המשפט סרב להניח כי ילד בן 15 סובל מנכות בקרסולו בגין פגיעה טראומטית אחרת או מכל סיבה שהיא – חוץ מתאונת הדרכים – כאשר אין שמץ ראיה לא בתיק הרפואי ולא בשום מקום אחר על טראומה או על טיפול  או תלונות בעברו שיכולים היו להעיד על נזק קודם רפואי בקרסול. מאחר שכל העדויות בתיק, לרבות המסמכים הרפואיים, העידו על כך שהפגיעה בקרסול נצפתה אחרי התאונה (אם כי לא אובחנה בטיפול הראשוני) ייחס ביהמ”ש את הנכות לתאונה.

בית המשפט שלל לפיכך את קביעתו של המומחה, החזיר לעצמו את המושכות בניהול התיק ופסק לתובע סך כולל של 285,000 ₪ ובהם 200,000 ₪ בגין הפסד השתכרות עתידי.

אמור מעתה – גם קביעת הנכות הרפואית והקשר בינה לבין תאונת הדרכים הינה תפקיד שיפוטי מובהק. המומחה הינו כלי עזר בלבד במילוי התפקיד השיפוטי ולא הפוסק הסופי בשום עניין.

ליצירת קשר עם משרדנו בכל שאלה לחצו כאן

 

 

לאחרונה ניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי במחוז המרכז בו נדחתה תביעה של ילד והוריו כנגד קופת חולים על כך שהילד נולד עם תסמונת גנטית מסוימת.

לפי סיפור המעשה האם עשתה מספר בדיקות גנטיות שאחת מהן יצאה ‘לא טוב’, היינו שהיא נשאית לתסמונת מסוימת. הדבר חייב את האב להיבדק גם כן, דבר שלא נעשה. למזלם שתי הלידות הראשונות הסתיימו בשלום אולם בלידה השלישית נולד ילד עם תסמונת.

ההורים טענו כי פשוט לא ידעו על כך שבבדיקה יצא שהאם נשאית וזאת משום שבמועד בו נשלחה אליהם הבדיקה הם לא היו בארץ ולבקשתם התוצאות נשלחו לרופא. בכרטיס הרפואי אכן כתוב כי כל הבדיקות תקינות למעט אחת שבה האם נמצאה נשאית ולפיכך האב הופנה לבדיקת נשאות, אולם ההורים טענו כי הרופא לא ידע אותם בתוכן הרישום אלא רשם זאת לעצמו כשקיבל את התוצאות (כשהם היו כאמור בחו”ל) ועם שובם לא עדכן אותם.

בית המשפט לא קיבל את גרסת ההורים ודחה את התביעה כשעיקר נימוקיו הם:

  • הביקור בו נרשמו התוצאות של הבדיקות היה אחרי שובם של ההורים
  • במועד אותו ביקור יצאו על פי המחשב שתי הפניות: האחת לאב לביצוע בדיקת נשאות, והשנייה לאם לביצוע תבחין משולש אותו היא מודה שביצעה. מכאן שקיבלו ביד באותו מעמד גם את ההפניה לבדיקת נשאות.
  • בית המשפט קיבל את גרסת המכון הגנטי לפיו במועד האירוע הם לא שלחו תשובות לרופא המטפל אלא רק לנבדקת. מכאן שלא הייתה כל דרך שהרופא יקבל את התשובות אלא לאחר שעברו דרך התובעים.
  • נקודה מעניינת: בית המשפט קיבל עדות של רופאה שהעידה שלאחר שהתגלתה התסמונת האב “פלט” שחשב שלא צריך לעשות את בדיקת הנשאות כי הוא “רק רבע אשכנזי”.

משרדנו רגיל לטעון שמה שלא רשום ברשומה הרפואית לא קיים. ואכן בתי המשפט בישראל קבעו שוב ושוב כי אם הרופא לא רשם ברשומה את מה שהיה צריך לרשום אזי הוא לא עשה את מה שהוא אומר עכשיו שעשה או לא אמר את מה שהוא  אומר עכשיו שאמר.

פסק הדין הזה הוא תמונת הראי של האמור, היינו שכשהרישום בגיליון נח לרופא דווקא אזי יקשה מאוד על החולה לסתור את הרישום ויש סיכוי שתביעתו תדחה אם היא מבוססת על כך שהרישום אינו נכון.

אם אתם מעוניינים להתייעץ איתי במקרה של רשלנות רפואית אנא צרו איתי קשר באמצעות האתר של המשרד.

לאחרונה ניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי במחוז המרכז בו נדחתה תביעה של ילד והוריו כנגד קופת חולים על כך שהילד נולד עם תסמונת גנטית מסוימת.

לפי סיפור המעשה האם עשתה מספר בדיקות גנטיות שאחת מהן יצאה ‘לא טוב’, היינו שהיא נשאית לתסמונת מסוימת. הדבר חייב את האב להיבדק גם כן, דבר שלא נעשה. למזלם שתי הלידות הראשונות הסתיימו בשלום אולם בלידה השלישית נולד ילד עם תסמונת.

ההורים טענו כי פשוט לא ידעו על כך שבבדיקה יצא שהאם נשאית וזאת משום שבמועד בו נשלחה אליהם הבדיקה הם לא היו בארץ ולבקשתם התוצאות נשלחו לרופא. בכרטיס הרפואי אכן כתוב כי כל הבדיקות תקינות למעט אחת שבה האם נמצאה נשאית ולפיכך האב הופנה לבדיקת נשאות, אולם ההורים טענו כי הרופא לא ידע אותם בתוכן הרישום אלא רשם זאת לעצמו כשקיבל את התוצאות (כשהם היו כאמור בחו”ל) ועם שובם לא עדכן אותם.

בית המשפט לא קיבל את גרסת ההורים ודחה את התביעה כשעיקר נימוקיו הם:

  • הביקור בו נרשמו התוצאות של הבדיקות היה אחרי שובם של ההורים
  • במועד אותו ביקור יצאו על פי המחשב שתי הפניות: האחת לאב לביצוע בדיקת נשאות, והשנייה לאם לביצוע תבחין משולש אותו היא מודה שביצעה. מכאן שקיבלו ביד באותו מעמד גם את ההפניה לבדיקת נשאות.
  • בית המשפט קיבל את גרסת המכון הגנטי לפיו במועד האירוע הם לא שלחו תשובות לרופא המטפל אלא רק לנבדקת. מכאן שלא הייתה כל דרך שהרופא יקבל את התשובות אלא לאחר שעברו דרך התובעים.
  • נקודה מעניינת: בית המשפט קיבל עדות של רופאה שהעידה שלאחר שהתגלתה התסמונת האב “פלט” שחשב שלא צריך לעשות את בדיקת הנשאות כי הוא “רק רבע אשכנזי”.

משרדנו רגיל לטעון שמה שלא רשום ברשומה הרפואית לא קיים. ואכן בתי המשפט בישראל קבעו שוב ושוב כי אם הרופא לא רשם ברשומה את מה שהיה צריך לרשום אזי הוא לא עשה את מה שהוא אומר עכשיו שעשה או לא אמר את מה שהוא  אומר עכשיו שאמר.

פסק הדין הזה הוא תמונת הראי של האמור, היינו שכשהרישום בגיליון נח לרופא דווקא אזי יקשה מאוד על החולה לסתור את הרישום ויש סיכוי שתביעתו תדחה אם היא מבוססת על כך שהרישום אינו נכון.

אם אתם מעוניינים להתייעץ איתי במקרה של רשלנות רפואית אנא צרו איתי קשר באמצעות האתר של המשרד.

בימים אלו עומדת הכנסת בפני בחירת נשיא חדש לישראל.בין האנשים שהציעו את מועמדותם נכללה השופטת בדימוס דליה דורנר.

להבדיל מחברי הכנסת וכמעט כל אזרחי המדינה המכירים את הגברת רק מהופעותיה הפומביות מלאות ההוד ההדר והממלכתיות, אני וחברי עורכי הדין שנזקקו לשירותיה המשפטיים בהיותה שופטת מכהנת בעיקר בבית המשפט המחוזי בירושלים מכירים גם צדדים אחרים שלה. צדדים מאוד מאוד לא מחמיאים.

סיפור מאוד חזק הטבוע בזיכרוני הינו ביום המשמח בו נולד בני האמצעי . הוא נולד בשעה 06:00 בבוקר ובשעה 09:30 היה קבוע לי דיון בפניה בבית המשפט. ביקשתי מעורכת דין ממשרדי להודיע לה על כך שלא אוכל להגיע ולדחות הדיון ליום אחר. הנחתי כמובן שהעניין הוסדר כשלפתע לתדהמתי הוזעקתי לטלפון בעמדת האחיות ( באותם ימים עוד לא היה טלפון סלולרי..) שם מסרה לי עורכת הדין כי השופטת דורנר סירבה לדחות את הדיון בטענה ש ” אז מה אם אשתו ילדה. תפקיד האישה ללדת ותפקיד הבעל להביא פרחים..” ! זה היה מבחינתי השיא של התנהלות כוחנית , קצרת רוח חסרת סבלנות ומלאת רוע כלפי עורכי הדין והמתדיינים שהופיעו בפניה.

מספר שנים לאחר מכן כשהיא כיהנה בעליון והחלה לבנות את תדמית ה” פמיניסטית ” ו”ליברלית” מצאתי לנכון לספר לציבור מי היא גברת דורנר במאמר שפרסמתי בביטאון לשכת עורכי הדין ולאחר מכן גם ב”מעריב” . מאמר זה צוטט בספרו של חברי-שותפי יראון פסטינגר “של מי הבית הזה”.

נדהמתי כשנבחרה לאחר פרישתה לנשיאת מועצת העיתונות אבל כשהחליטה שמתאים לה להיות נשיאת מדינת ישראל החלטתי שחובתי להביא לידיעת הציבור מי המועמדת . לצערי העיתונאים סירבו לפרסם זאת וכך מצאתי את עצמי נאלץ ערב הבחירות לנשיאות לפנות אל כל חברי הכנסת במכתב אותו אני מביא בפניכם:

שר/ה נכבד/ה ח”כ /ה נכבד/ה

אני פונה אליך ב”דקה ה90″ על מנת להביא בפניך את התרשמויותיי כצרכן של המערכת השיפוטית , בתוקף עבודתי כעורך דין, מהמועמדת לנשיאות השופטת בדימוס דליה דורנר.

הסיבה היחידה  בגללה אני פונה רק עתה היא שטרם פנייה זו  פניתי, כבר מהרגע בו הודיעה הגב’ על מועמדותה, למספר עיתונאים על מנת להביא בפניהם את הדברים אולם אף אחד מהם לא העז לפרסמם . במקרה הטוב נקבל את דבריהם כי ” אין בדברים עניין ” או כי הם  ” כבר פורסמו ” ( לפני למעלה מ10 שנים ובטרם הגב’ היתה מועמדת לנשיאות … ) או כי  ” ממילא אין לה סיכוי”  ובמקרה הרע , איך אומרים אצלנו המשפטנים, ” לא ניתן לשלול” שאי הפרסום נובע מהחשש להסתבך עם נשיאת מועצת העיתונות.

כך או כך הבחירה מחר בידך וזכותך וחובתך לבחור במועמד הטוב ביותר בעיניך אולם חשוב שתדע/י טרם שתבחר/י את כל העובדות לגבי כל המועמדים ובעניין הזה ברצוני להביאן בפניך מנקודת מבטו של צרכן המערכת השיפוטית.

אני עו”ד כמעט 32 שנים בירושלים . חכמינו אמרו כי ” אדם ניכר בכוסו בכיסו ובכעסו” . אני “זכיתי”  “ליהנות” מהמזג השיפוטי שלה שנים רבות. השיא היה כשנולד בני לפני 23 וחצי שנים בשעה 0600 בבוקר וביקשתי לדחות דיון שהיה קבוע בפניה לאותו בוקר בשעה 0930 .היא סירבה לדחות את הדיון ודרשה שאתייצב!!!! ושימו לב לסיבת הדחייה  :                 ” אז מה אם אשתו ילדה? תפקיד האישה הוא ללדת ותפקיד הבעל להביא פרחים “… הדבר כל כך הרגיז אותי ( עד היום ) עד שכאשר היא כיהנה בעליון וזכתה לתשבחות על היותה “ליברלית” ו ” פמיניסטית” , פרסמתי מאמר בביטאון לשכת עורכי הדין בו סיפרתי מי היא ומה היא . מעשה שהוא על גבול התאבדות לעו”ד פעיל המופיע בבתי המשפט. ( אגב  -בניגוד לתחזיתי בסוף המאמר – לא רק שלא קיבלתי תגובות מגנות למאמר זה אלא שזכיתי לחיזוקים ושבחים רבים על מאמר זה  ועל אומץ ליבי לא רק מכל עורכי הדין שקראו אותו אלא גם מהרבה קולגות שלה …).

שבתי ופרסמתי מאמר זה ב”מעריב” כשפרשה לפנסיה לפני 10 שנים תחת הכותרת “ברוך שפטרנו”  והוא צוטט  בספרו של חברי-שותפי עו”ד יראון פסטינגר ” של מי הבית הזה” ממנו העתקתי וסרקתי לך את הכתבה בעותק המצורף.

אני מקווה כי הבאתי לך תועלת וכי בבואך למלא את חובתך תדע/י טוב יותר למי ניתן קולך.אני חש שמילאתי את חובתי האזרחית להביא את הדברים בפנייך כדי שאף אחד לא יופתע במהלך שבע השנים הבאות מממזגו/ה והליכותיו/ה  של נושא/ת המשרה הרמה.

תודה על תשומת הלב

נתי רון

 

נחיה ונראה מה יוליד יום. אני משוכנע שהיא לא תיבחר לנשיאות ורק נדהם מהחוצפה שלה להעמיד את עצמה כמועמדת למשרה רמה זו.

פסק הדין קובע הלכה חדשה לגבי מועד ההתיישנות של תביעות בהן הוחמצו מומים משמעותיים במהלך ההיריון. עד לפני כשנתיים ילד הסובל ממומים זכאי היה להגיש תביעה לפיצויים עד הגיעו לגיל 25. בית המשפט העליון החליט אז כי אפשרות זו תוגבל עד הגיעו לגיל 7 בלבד. כעת בעקבות ההליך המשפטי שנוהל על ידי משרדנו פתוחה הדרך להגיש תביעות מן הסוג הנ”ל עד ליום 27.8.15 (היינו בעוד שנה) גם אם עברו 7 שנים ממועד הלידה. מדובר אם כן בהישג חשוב לציבור גדול של ילדים פגועים והוריהם.

לפסק הדין

התובעת פנתה לרופא המשפחה בהיותה בת 34 בבקשה לעבור בדיקת ממוגרפיה לאור העובדה שאמה חלתה בסרטן שד בגיל 35 וכן היו מקרי סרטן נוספים במשפחה.

רופא המשפחה סירב בטענה שלא מומלץ לעבור בדיקה זו לפני גיל 40 גם אצל מי שנמצאת בסיכון. לאחר שנתיים התגלה אצל התובעת גידול במצב מתקדם והיא נאלצה לעבור כריתת שד מלאה וכן כריתת בלוטות לימפה וטיפולים אגרסיביים. התובעת טענה בתביעה שהגישה נגד קופת החולים כי רופא המשפחה התרשל בכך שלא שלח אותה לבצע את הבדיקה לאור נתוניה.

בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי במקרה הנדון רופא המשפחה התרשל בכך שלא שלח את התובעת לרופא מומחה כלשהו לרבות  יועץ גנטי.

בית המשפט קבע עוד כי אין לקבל את טענת קופת החולים לפיה יש  להטיל על התובעת ” אשם תורם ” משום  שלא הלכה לרופא מומחה מיוזמתה או לבדיקות ממוגרפיה על חשבונה. התובעת הייתה רשאית לסמוך על רופא המשפחה לאחר שפנתה אליו והתייעצה עמו וקיבלה ממנו תשובה יותר מפעם אחת.

בית המשפט פסק לתובעת פיצוי כולל שערכו כיום (2012) הוא כ – 1 מליון ₪.

לפסק הדין

התובע פנה לנתבע בתלונות על כאבי גב.

הרופא המליץ לו לעבור ניתוח בגבו. בדיעבד התברר שהניתוח בוצע בגובה לא נכון וחמור מכך – הרופא לא דיווח לו על הטעות.

כתוצאה מכך התובע המשיך לסבול מכאבי גב ונותרה לו נכות לצמיתות.הוא הגיש באמצעות משרדנו תביעה כנגד הרופא וחברת הביטוח שלו.

בית המשפט השלום פסק לתובע פיצוי בסך כולל של כ – 700 אלף ₪.

בית המשפט המחוזי לא רק שדחה את ערעור הרופא על פסק הדין אלא אף קיבל את ערעור התובע והוסיף לו על סכום הפיצוי סך נוסף של 180,000 ₪ וגם קבע כי התובע זכאי לכל הנזקים (ולא רק ל – 90% מהם) כך שיחד עם הוצאות המשפט עמד הפיצוי הכולל על סך של כ – מליון ורבע ₪.

לפסק הדין

התובעת מסרה מספר פעמים לרופאיה כי היא סובלת מכאבי ראש חזקים. הרופאים המטפלים בקופת חולים איבחנו תחילה דלקת גרון חריפה ולאחר מכן סינוסיטיס חריף.

כעבור יומיים בלבד הובהלה התובעת לבית החולים לאחר שהתעלפה ושם אובחן כי היא סובלת מדימום לתוך חלל המוח עקב מפרצת מוחית.

הגב’ ל. שנותרה עם נכות נוירולוגית קשה ביותר בשיעור 100% הגישה באמצעות משרדנו תביעה לבית המשפט המחוזי שם נקבע כי רישום תלונותיה בגיליון הרפואי של קופת החולים לקה בחסר ולא חשף כנדרש את אופי התלונות שנמסרו לרופאה המטפלת.

בית המשפט בחן אפוא בחשדנות את הרישומים הרפואיים החסרים ובהתאם לכך קבע כי הגב’ ל. אכן התלוננה על כאבי ראש בארבעת הביקורים בקופת חולים וכי חרף קיומם של סימנים שצריכים היו לעורר “נורה אדומה” לא נעשה בירור נוירולוגי דחוף שהיה מתחייב בנסיבות העניין.

בית המשפט מצא אפוא כי הרופאים המטפלים התרשלו בתפקידם ולא איבחנו במועד את המפרצת המוחית.

בית המשפט הורה לקופת חולים לפצות את הגב’ י.ל. בגין מכלול נזקיה החמורים בסך של כ -3.5 מליון ₪ !

ערעורה של קופת חולים לבית המשפט העליון נדחה אף הוא תוך הדגשה כי במסגרת תפקידו על רופא המשפחה לשים לב באופן מיוחד לקיומן של תופעות החוזרות על עצמן תוך ימים אחדים בייחוד כאשר מדובר בחולה שלא הרבתה לפקוד את קופת החולים.

לפסק הדין

הגב’ צ.א. ז”ל התלוננה במהלך הריונה בפני הרופא המטפל כי לדעתה קיים גוש בשד השמאלי שלה. הרופא פטר אותה בתשובה כי מדובר בגוש חלב הנובע מן ההיריון ולא הפנה אותה לבדוק את העניין כנדרש.

לאחר הלידה המשיכה הגב’ א. להתלונן על קיומו של הגוש, אך גם אז הרופאים המטפלים נמנעו מלערוך בירור מקצועי וטיפלו בה על יסוד ההנחה כי מדובר בדלקת בלבד.

כעבור זמן היא עברה ביופסיה בבית החולים והסתבר באיחור של חודשים אחדים כי מדובר בגידול סרטני בשד השמאלי.

כעבור זמן אובחנו אצלה גרורות במוח, דבר שהביא לפטירתה כשהיא מותירה אחריה בעל וארבעה ילדים קטנים.

בית המשפט קיבל את התביעה שנוהלה על ידי משרדנו וקבע כי חרף העובדה כי הגב’ א. מסרה תלונות ברורות בעניין הגוש בשד, תלונות אלו לא זכו להתייחסות מקצועית, דבר שהביא לאבחון מאוחר במחלה ולפגיעה קשה בסיכוייה להחלים ממחלה זו.

בית המשפט פסק לעזבונה של האישה סכום של כ – 1,300,000 ₪ בגין שורה של נזקים ובכללם כאב וסבל, קיצור משמעותי בתוחלת חייה והפסדי שכר.

לפסק הדין

פסק הדין עוסק בעניינו של מר א.א. אשר עבד במשך שנים רבות כקצין במשטרת ישראל. לאחר פרישתו לגימלאות החל לעבוד כקצין ביטחון.

בחודש אפריל 2001 פנה מר א.א., בהיותו כבן 65 שנה, לרופאת המשפחה, וזאת מאחר וסבל מכאבים בחזה, הזעה וקוצר נשימה. למרות תלונותיו לא בוצעה בדיקת א.ק.ג. במקום. יומיים לאחר מכן התמוטט מר א.א. בביתו בשל אירוע לבבי חמור, ומאז הוא מאושפז כ”צמח” במוסד סיעודי.

בבית המשפט המחוזי בירושלים נקבע כי רופאת המשפחה התרשלה בכך שלא ביצעה בדיקת א.ק.ג. במועד הביקור וזאת למרות קיומם של גורמי סיכון רבים – גילו המבוגר, העובדה שסבל מהשמנת יתר, סיפור משפחתי של מחלות לב ועוד.עם זאת, בית המשפט המחוזי חילק את האחריות על התרחשות המאורע הלבבי על הרופאה ועל מר א.א. באופן שווה.

בית המשפט המחוזי קבע שהיות ומר א.א. לא דיווח לרופאה כי כבר שבועיים קודם לכן התבקש לבצע בדיקת א.ק.ג. ולא ביצעה, וכי למרות שהתלונן על כאבים לאחר מועד הפניה לרופאה הוא סירב לגשת לבדיקות נוספות, הרי שיש להטיל עליו אחריות שווה לתוצאה הקשה.

משרדנו הגיש ערעור לבית המשפט העליון, ובמסגרת פסק הדין בערעור קבע בית המשפט העליון כי על הרופאה היה לשלוח את מר א.א. לביצוע דחוף של א.ק.ג וזאת לאור הנתונים שעמדו בפניה במועד הבדיקה.

בשל העובדה שהרופאה לא הבהירה לתובע כי מדובר בבדיקה דחופה, קבע בית המשפט העליון כי יש להטיל את האשמה בתוצאה הנוראה על הרופאה בלבד.

בית המשפט קובע כי העובדה שהרופאה לא הבהירה למערער את הצורך בביצועה של בדיקת הא.ק.ג. בדחיפות היה בה כדי “להרדים” את עירנותו.

הפיצוי הסופי שהתקבל עבור א.א. עלה לסך של כ – 2 מליון ₪.

לפסק הדין