משרדנו ניהל תביעה אשר עסקה בתאונת דרכים בה נפגעה בחורה צעירה אשר נפגעה בתאונת דרכים בהיותה בגיל 23 שנה, בשנת 2004.

כתוצאה מהתאונה נותרו לה נכויות רפואיות בשיעור של 45%, הן בתחום האורטופדי והן בתחום הפסיכיאטרי.

בית המשפט מתאר בפסק דינו כי התרשם מאוד מאישיותה של התובעת, מאמינותה וכנותה הרבה.

בית המשפט התרשם מאופיה של התובעת כעובדת מסורה וחרוצה במהלך השנים שלפני התאונה וזאת למרות גילה הצעיר, ומכך שהתובעת כבר בגילאים אלו דאגה לכל צרכיה בכוחות עצמה והשתכרה סכומים נכבדים תוך עבודה קשה.

בית המשפט העמיד את נכותה התפקודית של התובעת על 40%, עוד קבע כי כושר השכרותה של התובעת עולה על השכר הממוצע במשק, ופסק לה סכום פיצוי גבוה של כ – 2,300,000 ₪.

משרדנו הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק הדין, בשל פיצוי מועט בראשי נזק שונים, וחברת הביטוח הגישה ערעור נגדי על פסק הדין.

טרם ניתן פסק דין בערעור.

לפסק הדין

הגב' ב. מ. הייתה בת פחות מחמישים, כאשר החלה לסבול מכאבי בטן קשים ובלתי פוסקים. ואולם הרופאים בקופת חולים לא "התרגשו" מתלונותיה, טיפלו בה בעצלתיים ואף נמנעו מלשלוח אותה לבדיקות רפואיות העשויות לגלות בעיות גסטרולוגיות קשות, ובפרט סרטן של המעי הגס. ככל שגברו תלונותיה וביקוריה בקופת החולים, כך נראה היה כי המערכת מתנערת ממנה, עד אשר הגיעו הדברים לשיאם בקביעתו של רופא המשפחה כי הבעיה שלה היא בעצם "בראש", ובכך שעליה לפנות בעצם לפסיכיאטר.

 בסופו של דבר, כמו במקרים רבים, התגלה כי במהלך כל התקופה הארוכה התפתח אצלה סרטן קשה ואלים במעי הגס, אשר התגלה לבסוף במצב בלתי הפיך והוביל למותה לאחר יסורים רבים.

בתביעה שניהל משרדנו במשך מספר שנים, בשם בני משפחתה וירשיה, נפסק על ידי בית המשפט כי קופת החולים ורופאיה התרשלו בטיפול שנתנו למנוחה ובהמנעותם מביצוע הבדיקות הרפואיות הנדרשות, אשר היו מובילות לגילוי המחלה בשלב מוקדם יותר ומאריכות את חייה, ויורשיה זכו לפיצוי בגין מותה בדמי ימיה.

 קופת החולים ערערה לבית המשפט העליון על חיובה במשפט, אך ערעורה נדחה

לפסק הדין בבית המשפט המחוזי

הגב' פ. נכנסה להריון בלתי מתוכנן, בגיל 40, וביקשה לסיימו בהפלה, אך ברגע האחרון השתכנעה להמשיך בהריון, וזאת תוך סיכום עם רופא הנשים שלה כי ההריון יזכה לפיקוח ומעקב צמודים, וכי בכל מקרה בו יהיה חשש לשלום העובר יסיימו הרופאים את ההריון.

בפועל, התגלו ההבטחות כהבטחות שווא והטיפול והמעקב שבוצע להריון זה היה כושל ורשלני. כך , בין היתר, בוצעו לאם שתי בדיקות פולשניות, שהנן בדיקות מקבילות המיועדות לאותה מטרה בדיוק – בדיקת סיסי שיליה ולאחריה בדיקת מי שפיר – כאשר אין חולק כי אין לבצע יותר מבדיקה אחת מתוך השתיים. בדיקות פולשניות אלו, הכרוכות בהחדרת מחט לתוך שק מי השפיר, עלולות לפגוע בשק מי השפיר ולגרום לנזקים לעובר. ואכן במקרנו נולד הילד ש. עם יד מעוותת – תופעה העלולה להגרם כתוצאה מפגיעה של המחט בקרומי שק השיליה ויצירת רצועות בתוך שק מי השפיר.

הרשלנות בטיפול בהריון זה באה לידי ביטוי גם בהמנעות הרופאים מביצוע בדיקות אולטרהסאונד לאם – בדיקות אשר יכלו לגלות את הווצרות המום אצל העובר. אילו היו הבדיקות נערכות והמום היה מתגלה ניתן היה לנסות לתקנו בעוד העובר ברחם או לאפשר לאם לסיים את ההריון ולמנוע לידתו של ילד נכה קשה.

במשפט שניהל משרדנו נגד קופת החולים ורופאיה נקבע לבסוף על ידי בית המשפט כי אכן היתה רשלנות בטיפול בהריון זה וקופת החולים חויבה לפצות את הקטין והוריו

גברת פ. ל. סבלה מנמק באצבעות רגלה הימנית ואושפזה עקב כך בבית החולים הדסה לצורך טיפול וקבלת משככי כאבים. עקב כאביה הרבים התפתלה ללא הרף במיטתה וניסתה לרדת ממנה,  והאחיות אף העבירו אותה לקרבתן על מנת להשגיח עליה. מכיוון שהתפתלויותיה כללו השחלה של רגליה בין סורגי המיטה, הורידו האחיות את סורגי המיטה, על מנת שלא תפגע בעצמה. ואולם פעולה זו של האחיות, אשר לא לוותה בהשגחה מספקת, גרמה לכך שבמהלך הלילה נפלה הגב' לוי מן המיטה לרצפה, נחבלה קשות בראשה, ונפטרה לאחר כשלשה ימים.

בעלה של המנוחה הגיש, על ידי משרדנו, תביעת נזיקין נגד בית החולים הדסה, בגין גרימת מות המנוחה ברשלנות.

בית החולים הדסה ניסה להתנער מאחריותו למות המנוחה וטען כי עובדיו פעלו באופן סביר, אולם בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי התנהגות זו , בנסיבות המקרה הנ"ל מהווה רשלנות וחייב את בית החולים בפיצוי יורשי המנוחה עקב מותה.

בית החולים ניסה לפטור עצמו מחובת הפיצוי בראש הנזק של "כאב וסבל וקיצור תוחלת החיים", בטענה כי חייה של המנוחה היו ממילא מלאי סבל, ואולם בית המשפט דחה טענה זו וחייב את בית החולים בפיצוי.

בית החולים ערער לבית המשפט העליון על פסק הדין, אשר קבע את רשלנותו וחייבו בפיצויים, ומנגד הגשנו בשם  היורש ערעור על הסכום שנפסק, בטענה כי מן הראוי להעלותו. במסגרת הדיון בבית המשפט העליון, ובהמלצת בית המשפט נותר פסק הדין על כנו וסכום הפיצוי הוגדל.

גב' י.ז אשה צעירה בסוף שנות ה 30 לחייה הגיעה לביה"ח הדסה עין כרם בירושלים לאחר שסבלה מהתקף אפילפטי.כשהיגיע למיון נעשתה לה אבחנה משוערת וניתנה פקודה לבצע לה בדיקת mri.

למרות פקודה זו שחזרה על עצמה עוד מספר פעמים בימים שחלפו ולמרות הידרדרות במצבה של גב' י.ז. –לא בוצעה הבדיקה הנדרשת אלא בחלוף 6 ימים. גם כשבוצעה בסופו של דבר התעלם הצוות הרפואי ממצאיה ולא התייחס אליהם וכתוצאה מכך עוכבה אבחנתה הנכונה של התובעת היינו שהיא סובלת ממחלה אוטואימונית שניתן לטפל בה על ידי מתן סטרואידים. אכן, משניתנו סוף סוף הסטרואידים ההידרדרות במצבה של החולה נבלמה אולם היא נותרה עם נזקים נוירולוגיים קשים, לצמיתות. נזק נוסף שנגרם לתובעת במהלך אשפוזה הינו פקקת בכלי הדם ברגל עקב כך שלא קיבלה תרופות לדילול הדם אשר חובה לתת אותם לחולים המרותקים למיטה זמן ממושך בדיוק כדי למנוע נזק כזה.

ביהמ"ש המחוזי בירושלים קיבל את כל טענותינו בעניין ודחה את טענות רופאי הדסה והמומחים הרפואיים מטעמה וחייב את הדסה לשלם למרשתנו סך של כ 5 מליון ₪!

לפסק דין

דילוג לתוכן