פסק הדין עוסק בעניינו של מר א.א. אשר עבד במשך שנים רבות כקצין במשטרת ישראל. לאחר פרישתו לגימלאות החל לעבוד כקצין ביטחון.

בחודש אפריל 2001 פנה מר א.א., בהיותו כבן 65 שנה, לרופאת המשפחה, וזאת מאחר וסבל מכאבים בחזה, הזעה וקוצר נשימה. למרות תלונותיו לא בוצעה בדיקת א.ק.ג. במקום. יומיים לאחר מכן התמוטט מר א.א. בביתו בשל אירוע לבבי חמור, ומאז הוא מאושפז כ"צמח" במוסד סיעודי.

בבית המשפט המחוזי בירושלים נקבע כי רופאת המשפחה התרשלה בכך שלא ביצעה בדיקת א.ק.ג. במועד הביקור וזאת למרות קיומם של גורמי סיכון רבים – גילו המבוגר, העובדה שסבל מהשמנת יתר, סיפור משפחתי של מחלות לב ועוד.עם זאת, בית המשפט המחוזי חילק את האחריות על התרחשות המאורע הלבבי על הרופאה ועל מר א.א. באופן שווה.

בית המשפט המחוזי קבע שהיות ומר א.א. לא דיווח לרופאה כי כבר שבועיים קודם לכן התבקש לבצע בדיקת א.ק.ג. ולא ביצעה, וכי למרות שהתלונן על כאבים לאחר מועד הפניה לרופאה הוא סירב לגשת לבדיקות נוספות, הרי שיש להטיל עליו אחריות שווה לתוצאה הקשה.

משרדנו הגיש ערעור לבית המשפט העליון, ובמסגרת פסק הדין בערעור קבע בית המשפט העליון כי על הרופאה היה לשלוח את מר א.א. לביצוע דחוף של א.ק.ג וזאת לאור הנתונים שעמדו בפניה במועד הבדיקה.

בשל העובדה שהרופאה לא הבהירה לתובע כי מדובר בבדיקה דחופה, קבע בית המשפט העליון כי יש להטיל את האשמה בתוצאה הנוראה על הרופאה בלבד.

בית המשפט קובע כי העובדה שהרופאה לא הבהירה למערער את הצורך בביצועה של בדיקת הא.ק.ג. בדחיפות היה בה כדי "להרדים" את עירנותו.

הפיצוי הסופי שהתקבל עבור א.א. עלה לסך של כ – 2 מליון ₪.

לפסק הדין